השקדים והאדנואידים (מכונים בטעות פוליפים) הינם חלק מהמערכת לימפטית המהווה חלק ממערכת החיסון. השקדים ממוקמים בצידי החיך מאחורי הלשון (לוע הפה, אורופרינקס) והאדנואידים ממוקמים מאחורי החיך הרך ובחלק האחורי של האף (לוע האף, נזופרינקס).

הם מהווים את המחסום הראשון בכניסת וירוסים חידקים וחומרים זרים אחרים ומעוררים את מערכת החיסון לפעול כאשר חודר מזיק לגוף. כאשר המזיק נכנס לגוף ומגיע לשקד או לאדנואיד הוא עלול ליצור דלקת. לרוב הדלקת מלווה בחום וכאבים וכן תסמיני מחלה נוספים. אם המזיק הוא חידק מסוג סטרפטוקוק פיוגנס (Strep. Pyogenes) אז עלולה להיווצר דלקת שקדים "סטרפטוקוקלית" אך לרוב הדלקת בשקדים נגרמת מוירוס ולא מחידק.

רוב הבעיות הקשורות לשקדים ואדנו אידים הינם בילדים אך גם למבוגרים יש לעיתים בעיות באזורים אלו.

מחלות הקשורות לשקדים ולאדנואידים:

1. דלקות שקדים חוזרות: כאשר יש מספר רב של דלקות בשקדים שמפריעות למהלך החיים התקין יש מקום לשקול כריתת שקדים.
2. מורסה (ABCESS) סביב השקד. זוהי מחלה שאינה שכיחה מתאפיינת בנפיחות סביב השקד שאינה משתפרת תחת הטיפול המקובל וכן לרוב יש גם כאב עז באוזן וכן לרוב כאב בפתיחת הפה. הטיפול המקובל במקרה זה הוא ניקוז המורסה. אם יש חזרה של המורסה מקובל לכרות את השקדים.
3. הגדלה של השקדים ו/או האדנואידים הגורמת לחסימה של דרכי האויר. בעיה זו היא בעיקר בשינה אך לעיתים יכולה להיות הפרעה בנשימה גם בזמן ערנות. הגדלת השקדים אף עלולה להפריע בבליעה.
4. גידול באזור השקד או בלוע האף רוב הגידולים הינם במבוגרים ונדיר שיתפתח גידול מהשקדים או האדנואידים בילדים. עם זאת כאשר יש חשד לגידול יש לקחת ביופסיה מהרקמה החשודה לצורך טיפול מתאים.

כיום רוב ניתוחי השקדים והאדנואידים מבוצעים עקב הגדלה של השקדים ו/או האדנואידים ולכן נרחיב מעט בבעיה זו.

כאשר השקדים ו/או האדנואידים גדלים הם עלולים לגרום להפרעה במעבר האויר. האדנואידים ממוקמים בלוע האף ולכן הגדלה שלהם תגרום לחסימה של הנשימה דרך האף.

 כאשר האף חסום התלונות יכולות לכלול:

1. דום נשימה בשינה
2. נזלת
3. נשימה דרך הפה ובלילה נשימה בפה פתוח
4. נחירות
5. דיבור מאנפף
6. בתינוקות הפרעה באכילה (מאחר שהתינוקות תלויים בנשימה דרך האף ולכן צריכים להפסיק את האוכל על מנת לנשום)

השקדים (palatine tonsils) ממוקמים מאחורי הלשון בחיך הרך. שקדים מוגדלים יכולים לגרום לתלונות הבאות:

1. דום נשימה בשינה
2. הפרעה בנשימה דרך הפה
3. הפרעה באכילה
4. קול עבה

הגדלה של השקדים והאדנואידים מתבטאת יותר בזמן שינה וזאת משום שבשינה יש רפיון של השרירים ולכן בזמן נשימה יש התמוטטות של דרכי האויר מה שגורם לנחירות ואף לחסימה של האויר. כאשר יש חסימה ולכן העדר זרימת אויר לא מגיע חמצן למח. הירידה בחמצן היא זמנית כי מיד המח מתעורר ומחזיר את פעילות השרירים. פעילות השרירים מונעת את ההתמוטטות של דרכי האוויר ולכן מביאה לסיום החסימה ואז חוזרת נשימה סדירה. ושוב חוזר המעגל של הרדמות-רפיון שרירים-חסימת דרכי האוויר הפסקת נשימה- יקיצה.  לרוב היקיצה אינה מספיק משמעותית שהאדם הסובל ממנה ישים לב שהוא התעורר. הסכנה בדום נשימה בשינה אינה מחנק פתאומי אלא מנזק מצטבר שנגרם ללב וכן לכלי הדם בריאות וייתכן אף למח. לדוגמא מחקר הראה של 25% מילדים  הסובלים מהפרעות קשב יש דום נשימה בשינה.

גם אם לא מזהים הפסקות נשימה יש מקום לחשוד בדום נשימה בשינה במצבים הבאים:

1. נחירות
2. תזוזה מרובה של הילד בלילה
3. עייפות או להיפך היפראקטיביות
4. בריחת שתן בלילה
5. הפרעה בגדילה

ניתוח לכריתת אדנואיד. הניתוח מבוצע בהרדמה כללית. ישנם מספר שיטות לכריתת האדנואיד או בעזרת מכשיר המגרד אותו מהדופן האחורית או בעזרת דברידר – מכשיר החותך ושואב תוך כדי את הרקמה הנכרתת או בעזרת אלקטרודה (קובליישן). לכל שיטה יתרונות וחסרונות עם זאת ניתוח לכריתת אדנואידים גורם יחסית מעט נזק לרקמות הסובבות ויש מעט סיבוכים מהניתוח: לעיתים רחוקות דמם וכאב שלרוב הינו קל וניתן לשליטה בעזרת נוגדי כאבים. אם הניתוח כולל רק כריתה של האדנואיד ללא כריתה של השקדים השחרור מבית החולם הוא באותו יום של הניתוח.

ניתוחי שקדים: כריתת שקדים יכולה להיות כריתה מלאה או כריתה תת שלמה (מורידים כ 90% מרקמת השקד).

כריתה שלמה של השקדים נעשית בהרדמה כללית ויכולה להיות בשיטה קרה או בעזרת מכשירים הגורמים לסגירת כלי הדם בזמן הניתוח כגון דיאטרמיה או פינצטת ביפולר או בשיטות החדשניות יותר טכנולוגיה מסוג קובליישן (פלזמה) או סטריון (חום).

כריתה תת שלמה של השקדים נעשית לרוב בעזרת מכשירים. השניים העיקריים בשימוש הם דברידר (מכשיר החותך ומיד שואב את הרקמה) או בעזרת מכשיר קובלציה.

לאחר הניתוח נשארים לאשפוז למשך לילה אחד ולמחרת משתחררים.

סיבוכי ניתוח שקדים הם כאבים שיכולים להיות עזים ולהימשך עד שבועיים ודימום מהפה שעלול להתרחש עד שבועיים לאחר הניתוח אך לרוב קורה בין חמישה לשבעה ימים לאחר הניתוח. גם כאשר יש דימום הטיפול לרוב הינו שמרני ופוסק לבד ורק במקרים נדירים יש צורך להחזיר לחדר ניתוח לצורך שליטה על הדמם.

היתרון של כריתה של כל השקד היא שאין סיכוי שהשקד יגדל מחדש לעומת זאת היתרונות של כריתה תת שלמה של השקד והיא המועדפת עלי ברוב המקרים הוא שיש פחות כאבים לאחר הניתוח, פחות סכנה של דמם (הבדל משמעותי) והעובדה ששארית השקד ממשיכה לתפקד.  מצד שני הסיכוי לגדילה חוזרת של השקדים לאחר כריתה תת שלמה של השקדים הוא 1-3%.

 ההחלטה האם לנתח ואם כן איזה סוג מתקבלת לאחר פגישה בין המטופל לרופא אף אוזן וגרון. בפגישה הרופא מברר מה הם התסמינים (סימפטומים) מהם סובל המטופל, בדיקה של המטופל שפעמים רבות תכלול גם בדיקה ללוע האף בעזרת אנדוסקופ גמיש ודק ובדיקות נוספות שבוצעו (באם בוצעו) כגון מעבדת שינה או צילום לוע האף. לעיתים נדירות אני שולח למעבדת שינה או לצילום לוע האף בילדים. במבוגרים לעומת זאת תמיד יש צורך במעבדת שינה לפני החלטה על טיפול.