בלוטת התריס ממוקמת במרכז הצוואר ומכונה גם בלוטת המגן.

בעיות בפעילות בלוטת התריס הינם יחסית שכיחות ויכולות לבוא לידי ביטוי כתת פעילות של הבלוטה או עודף פעילות של הבלוטה. הטיפול במקרים אלו הינו לרוב תרופתי, לעיתים בעזרת יוד רדיואקטיבי ולעיתים יותר נדירות בניתוח (בפעילות יתר).

בנוסף לעיתים יש קשריות בבלוטת התריס. רוב הקשריות הינם שפירות (לא סרטן) ולכן אלא אם כן הם מפריעות אין צורך לטפל בהם.

קשריות ממאירות (סרטניות) של בלוטת התריס הינם הרבה יותר נדירות ולרוב הטיפול בהם הוא ניתוחי. בדרך כלל גידולים ממאירים של בלוטת התריס הם מסוג פפילרי או פוליקולרי ולרוב הטיפול למקרים אלו יהיה ניתוחי. לעיתים לאחר הניתוח המטופל יקבל גם טיפול ביוד רדיואקטיבי. התוצאות מהטיפול בסרטן של בלוטת התריס מסוג פפילרי או פוליקולרי הם מצוינות ורוב מולט של המטופלים מגיעים לריפוי מלא מהמחלה.

איך יודעים האם הקשרית בתריס הינה ממאירה או שפירה?

כיום רוב הקשריות בבלוטת התריס מתגלות בצורה מקרית כאשר מבוצע אולטראסארונד או בדיקת דימות אחרת לצוואר כגון CT או  MRI שבוצע מסיבות אחרות. בעבר רוב הקשריות נתגלו על ידי מישוש של המטופל או הרופא המטפל וגם היום חלקם מתגלות בצורה זו. לעיתים יחד עם הקשרית בבלוטת התריס יש גם קשריות לימפה בצוואר שהן גרורות מהקשרית בבלוטת התריס. במקרה זה יש צורך לכרות בלוטות לימפה מהצוואר יחד עם בלוטת התריס.

ברור קשרית בבלוטת התריס לרוב יכלול את המרכיבים הבאים:

• תשאול של הרופא את המטופל אודות המחלה וכן מחלות נוספות ובדיקת הרופא את המטופל כולל מישוש הצוואר ובדיקת מיתרי הקול.
• בדיקות דם לתפקוד בלוטת התריס.
• בדיקת אולטרא סאונד של הצוואר ולעיתים גם בדיקת דימות אחרת כגון CT או MRI
• ביופסית מחט של הקשרית ניתן לבצע בהנחיית אולטרא סאונד או ללא דימות בהתאם להעדפת הרופא ובהתאם לקשרית

בדיקת המפתח בברור היא הביופסיה. תוצאות הביופסיה יכולות להראות שהקשרית שפירה ואז לרוב אין צורך בניתוח וניתן להסתפק במעקב או שהקשרית ממאירה ואז לרוב הטיפול יהיה ניתוח. לעיתים התוצאות אינם חד משמעיות ואז יש לשקול עם הרופא המטפל על המשך הטיפול האם במעקב או בביופסיה חוזרת או בניתוח.